רש"י על בראשית מ׳:כ״ג

« רש"י על בראשית מ׳:כ׳ רש"י על בראשית מ״א:א׳ »

1 משכיל לדוד פתח ↗

ולא זכר וכולי בו ביום וישכחהו וכולי מפני הכפל הוצרך לפרש כן רבו ביום אע״ג דודאי לא היה שם שכחה מ״מ לא זכרו כלומר לא רצה לזכרו ושוב שכחו לגמרי והיה זה סיבה מאת המקום כלפי מ״ש לו בפ׳ כי אם זכרתני והזכרתני אל פרעה הלכך לא זכר וישכחהו והוזקק לישב ב׳ שנים אמנם באמת לא בטח יוסף בלבו על שר המשקים דחס ליה ליוסף צדיקא אלא הענין כמ״ש רבנו בחיי ז״ל לפי שלעולם הקב״ה עושה הנס על ידי סיבה כמו מזון אליהו ע״י העורבים וכדומה אבל אין לו לאדם לבקש אחרי הסיבה אלא יבטח עליו יתברך והוא יעשה לכך נענש יוסף לפי שביקש הסיבה אע״ג דלפום קושטא הוא לא שם מבטחו אלא בהקב״ה ע״ש ולזה י״ל שכיון רש״י ג״כ ומש״ה לא כתב מפני שבטח בו יוסף אלא מפני שתלה בו כלומר שתלה בו שהוא היה הסיבה והאמצעי שעל ידו יבא לו הנס מאת המקום וכיון שהוא ית׳ מדקדק עם חסידיו כחוט השערה לכך הוזקק להיות אסור ב׳ שנים דאילו היה בטחון ממש ח״ו לא היה העונש קל ב׳ שנים לבד אלא היה יושב שם יותר או לעולם ולכך מייתי ודריש קרא אשרי הגבר על יוסף כי לו נאה באמת שם גבר להיות שם גבר כינוי למידת היסוד כידוע והיא מדתו של יוסף ונודע מ״ש ז״ל גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים דאילו בי״ש כתיב אשרי האיש וכו׳ ואילו בנהנה מיגיעו כתיב אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך וכו׳ והכא ודאי דליכא לפרושי דבי״ש דכתיב ביה אשרי לחוד ר״ל בעה״ז לבד אבל לא בעולם הבא דשכר מצות בהאי עלמא ליכא אלא ע״כ כי כתיב אשרי לחוד היינו לעולם הבא לחוד והכא נמי קאמר אשרי הגבר כלו׳ בעה״ב לבד דאילו בעה״ז נענש אע״ג דבאמת שם ה׳ מבטחו ולא פנה אל רהבים כלומר לא בטח על מצרים אפ״ה לפי שתלה בו להיותו האמצעי לכך נאמר בו אשרי לבד כלומר אשריו לעתיד לבד אבל מיד לפי שעה בא לו העונש משום וסביביו נשערה מאד כדאמרן:

2 שפתי חכמים פתח ↗

לאחר מכאן מפני שתלה בו יוסף כו'. דאל"כ מנ"מ דכתב ולא זכר אם בא לומר שלא עשה עמו חסד זה נכתב כבר ויהי מקץ שנתים אלא לומר שסבה היתה מאת הש"י שלא הזכירו עד אחר שתי שנים מפני שתלה בטחוני בשר המשקים. קיצור מזרחי: מבואר היא בשמו"ר פ"ז אתה מוצא שלא היה יוסף ראוי להיות בבית האסורים אלא עשר שנים מפני שהוציא דבה על עשרה אחיו וע"י שאמר לשר המשקים כי אם זכרתני וגו' והזכרתני ניתוסף לי' עוד שתי שנים פירוש מפני שהזכיר שני פעמים לשון זכירה. נח"י:

2 גור אריה פתח ↗

הוזקק להיות עוד אסור שתי שנים. דאם לא כן מאי נפקא מיניה דכתב "ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו", אם בא לומר שלא עשה אתו חסד – זה נכתב כבר, דהרי כתיב להלן מא, א "ויהי מקץ שנתים ימים" שזה בהדיא שלא הזכירו עד שנתים ימים, אלא לומר שסבה היתה מאת השם יתברך שלא יזכיר אותו עתה – מפני שתלה בטחונו בשר המשקים. ואם תאמר מאי טעמא דווקא שתי שנים, ויש מפרשים דכתיב פסוק יד "והזכרתני" "והוצאתני" ונגד אלו שני דברים נגזר עליו להיות אסור עוד שתי שנים. ונראה לומר כמו הזמן שהיה מקוה לו ומצפה לו שיזכור אותו – כך נגזר עליו שיהיה אסור, והוא לא היה מצפה לו רק עד שנה, וכיון שלא זכרו עד שנה – שוב אין זכרו, דודאי כבר נשכח ממנו, וכדאמרינן בפרק בתרא דברכות נח ע"ב 'הרואה את חבירו לאחר י"ב חודש מברך ברוך מחיה המתים', לפי שאחר י"ב חודש נשכח ממנו כמת מלב, ולפיכך מברך 'ברוך מחיה המתים', ולפיכך תוך י"ב חודש היה יוסף מצפה לו שעדיין לא נשכח ממנו, ואחר י"ב חדש לא היה מצפה לו, ובאותו זמן שהיה מצפה לו שהוא זמן שנה – כנגדו היה אסור. ולפיכך היה שתי שנים; שנה שהיה מצפה לו, ושנה שנענש כנגדו. ויש רמז "וישכחהו" בגימטריא 'שנה', כי לא נגזר עליו שישכח את יוסף רק בשנה ראשונה שיצא מבית האסורים, אבל לאחר שנה ממילא הוא נשכח ממנו, כמו שאמרנו למעלה. ויש מפרשים "אם זכרתני" פסוק יד בגמטריא שני פעמים שס"ה עם שתי המלות, ונגד זה היה אסור, והיינו דכתיב אחריו להלן מא, א "שנתים ימים" תלה הכתוב בימים, מפני כי מנין הימים נגזר עליו להיות בבית אסורים, מפני שאמר "אם זכרתני" נגזר עליו כך. "אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו" תהלים מ, ה:

1 ולא זכר שר המשקים. בּוֹ בַיּוֹם:

2 וישכחהו. לְאַחַר מִכָּאן. מִפְּנֵי שֶׁתָּלָה בוֹ יוֹסֵף לְזָכְרוֹ, הֻזְקַק לִהְיוֹת אָסוּר שְׁתֵּי שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם ה' מִבְטַחוֹ וְלֹא פָנָה אֶל רְהָבִים תהילים מ' – וְלֹא בָטַח עַל מִצְרִים, הַקְּרוּיִים רַהַב:

2 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרך חיים פתח ↗

1774 לשונו של המסילת ישרים פרק ד: "עוד אמרו יבמות קכא: 'וסביביו נשערה מאד' תהלים נ, ג, מלמד שהקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה. אברהם, הוא אברהם האהוב לקונו, עד שהכתוב אמר עליו ישעיה מא, ח 'אברהם אהבי', לא פלט מן הדין מפני דברים קלים שלא דקדק בהם, על שאמר, 'במה אדע' בראשית טו, ח, אמר לו הקב"ה חייך בראשית טו, יג 'ידע תדע כי גר יהיה זרעך' שמו"ר ה, כב. ועל שכרת ברית עם אבימלך בלא צוויו של מקום בראשית כא, לב, אמר לו הקב"ה חייך, שאני משהה בשמחת בניך שבעה דורות ב"ר נד, ד. יעקב, על שחרה אפו ברחל, שאמרה לו בראשית ל, א 'הבה לי בנים', אמרו במדרש ב"ר עא, ז, זה לשונו 'אמר לו הקב"ה, כך עונים את המעוקות, חייך שבניך עומדים לפני בנה'. ולפי שנתן את דינה בתבה כדי שלא יקחנה עשו רש"י בראשית לב, כב, אף על פי שכונתו היתה ודאי לטובה, אך לפי שמנע חסד מאחיו, אמרו במדרש ב"ר עו, ט אמר לו הקב"ה 'למס מרעהו חסד' איוב ו, יד, לא בקשת להשיאה דרך התר הרי היא נשאת דרך אסור. יוסף, לפי שאמר לשר המשקים בראשית מ, יד 'כי אם זכרתני אתך' נתוספו לו שתי שנים רש"י בראשית מ, כג". ושם מביא דוגמאות נוספות לזה.

« רש"י על בראשית מ׳:כ׳ רש"י על בראשית מ״א:א׳ »